זכויות אדם – קביים של חברה מוסרית

לאחרונה, משום מה, אני נשאלת הרבה את השאלה: האם היתי מגינה על אדם שהודה בביצוע פשע או ביודעי שהוא אשם? והתשובה שלי, כפי שהיתה תמיד, בהחלט כן! תמיד ידעתי את התשובה הכל כך ברורה בשבילי לשאלה זו, אבל רק כעת התבהרה בתוכי ההבנה מה עומד מאחורי התשובה, מה נח באמת בבסיסה.

אני חייבת את ההארה לספר "לבד בברלין" (מאת: הנס פאלאדה) אשר במהלכו ועל כמה וכמה בסיומו לפתע הבנתי את השורש של התשובה שלי. עם קריאת הספר "ילד 44" (מאת: טום רוב סמית) התחדדה ההבנה עוד יותר, וברצוני לחלוק אותה עימכם.

זכויות אדם, ובכלל זה זכויות חשודים, עצורים, נאשמים ואסירים, נוצרו מתוך כורח סביבתי, מתוך מערכת אמונות מוסרית שהנהיגו האנשים עצמם בשביל עצמם. זכויות אדם, באשר הן ונתונות לכל אחד, נוצרו, לטעמי, כדי למלא את החלל שנותר כאשר האנושיות נעלמת. זכויות הן הקביים של האדם כאשר הוא אינו יכול להישען על אנושיותו, ודאגתו לאדם השני נופלת מדאגתו לעצמו. כאשר אנשים פועלים מתוך המערכת ולמען המערכת שרואה את טובת הכלל מעל לטובת הפרט, זכויות האדם הן מצפן המורות כמה רחוק ניתן ללכת כדי להגן על הכלל מהפרט. כאשר אנשים שוכחים שטובת הכלל אינה יכולה להתקיים מבלי דאגה כנה ופעולה למען טובתו של הפרט, הזכויות מגנות על הפרט ומאפשרות לו מרחב מחייה מוגן.

למותר לציין כמובן שלא כל אדם שמודה בביצוע פשע אכן ביצע אותו, והתיאוריה שהיתה קיימת פעם (וכפי שנראית מערכת המשפט שלנו היום טרם עברה מן העולם) שכביכול אדם לא יודה בפשע שלא ביצע ואם הודה כנראה שהוא אשם, לאור ההיסטוריה האנושית (אינקוויזיציה, התקופה הסטליניסטית והחקירות ב- NKVD, התקופה הנאצית והחקירות ע"י הגסטפו וכו'), כמובן שגויה מיסודה וחסרת כל הבנה אודות מהות האדם ודרך חשיבותו.

אך מה קורה עם אנשים שאכן ביצעו את הפשע, נורא ככל שיהיה? כן, גם להם מגיעות זכויות, גם להם מגיע משפט הוגן, גם להם מגיעים תנאי מעצר אנושיים. ובמקרים האלה היכן שאנושיותנו בוגדת בנו, עומדות לעזרתנו זכויות אדם המשמשות לנו קביים בהתייחסותנו לאותם אנשים, שאולי בחרו (במודע או לא במודע) לזנוח את אנושיותם כלפי קורבנותיהם, כאן אנו כחברה, המורכבת מכל פרט ופרט- אזרח, חוקר, עו"ד, שופט, צריכים להיבדל מהם בכך שנבחר לנהוג בהם באנושיות שנשכחה מהם. לא ניתן לשקם אף אדם בכך שמתנהגים אליו בחוסר אנושיות ומשמרים בליבו ובמחשבתו את הלך הרוח הכוחני- סדיסטי. הדרך היחידה לעזור לאדם להשתנות היא להתנהג אליו כפי שאנו מצפים ממנו להתנהג כלפי אנשים אחרים.

כאשר רבי עקיבא נשאל "מה מטרת היותנו בעולם הזה?" הוא ענה: "ואהבת לרעך כמוך". לפני שנוכל להושיט את יד האנושיות לאדם השני, מכורח הסיבה שאין נותן מה שאין בו, אנו צריכים לבדוק האם אנו אוהבים את עצמנו, מתייחסים לעצמנו באנושיות המגיעה לנו ויודעים לעמוד על הזכויות המגיעות לנו, לא מתוך פגיעה באחר אלא מתוך שמירה על ערך האנושיות בחיים שלנו ובחברה כולה. הזכויות שומרות עלינו עד שנגיע למצב מודעות של "ואהבת לרעך כמוך" שאז לא נידרש לקביים מוסריים כדי לחיות בחברת אנשים. עד שנגיע לכך, כדאי לזכור שבכך שאנו שומרים על זכויותיהם של אנשים אחרים אנו למעשה שומרים על זכויות שלנו, של משפחתנו והיקרים לנו, כי בכל רגע נתון אנו יכולים למצוא את עצמנו במקום אותם האנשים שאותם אנו מוקיעים כל כך. כפי שקרן ברג אומרת "אדם המנסה להכשיל מישהו אחר בדבר כלשהו, עתיד ליפול בו בעצמו". בכך שאנו שומרים ומגנים על זכויות אדם של כל אדם, אנו שומרים ומגנים על עצמנו, כי בחברה שבה ניתן להתייחס לאדם אחד כאל חסר זכויות, ניתן להתייחס כך לרבים, ועד מהרה המערבולת שנוצרה תבלע גם אותנו. בכך שאנו מגנים ושומרים על זכויותיהם של אחרים- אנו שומרים על עצמנו ועל ילדינו!

עורכת דין תמר טסלר
◄צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי