מיני קורס: איך לעזור לעצמכם ולילדכם להיות בטוחים יותר בעצמכם | חלק ד

חלק ד: רגשי אשם- עוזר רע

רגשות אשם מלווים אותנו דרך קבע בגידול ילדים. אנו יכולים להרגיש רגשות אשם כאשר הילד מתנהג בצורה לא טובה: "איזו מן אמא אני אם בני מרשה לעצמו להתנהג ככה?!" יש בזה משהו שדומה לבושה. או כאשר ההורה עוצר או מעניש את הילד וזה מצידו מגיב בבכי מר. רגשות אשם שוב כאן: "מה עשיתי? אולי גרמתי לו לטראומה!" שוב אשמה. רגשות אשם מגיעים כתוצאה מהתפרצות רגשית, בעיקר אם רגשות אלה היו עצורים זמן רב, מכך מקבלים התפרצות של רגשות אשם בהתאם. אי לכך תרגיל ראשון זה לא לעצור רגשות אלא להתוודע אליהם, ברגע הופעתם. להבין את עצמנו, את רגשותינו ואת צרכינו. להבין את הילד, את רגשותיו וצרכיו.

איך מפריעים לנו רגשות האשם?

– קודם כל הם מורידים את הערך העצמי שלנו, ואת ערך החשיבות שלנו בעיני עצמנו, ("איני יודעת לחנך" או גרוע מכך "אני הורה רע").

– מביאים אותנו לפסיביות, (ננסה להימנע מלפגוע בילד שלנו).

– משתק את יכולת קבלת ההחלטות שלנו. מפחית את הביטחון העצמי שלנו ומעביר את מוקד קבלת התמיכה מעצמנו אל אדם אחר, "אתה לא מקשיב לי, אני אספר לאבא". זה בתורו מפחית מהמוניטין שלנו בעיני הילד.

אך אם רגש זה קיים בטבע, הדבר דרוש לצורך משהו.

אני מתייחסת לרגשות אשם כאל שעון מעורר, שמעורר אותנו ברגע הנכון, כדי שנשים לב שמה שקורה אינו צריך לקרות. בדיוק כמו בשעת קימה, ברגע שקמנו אין לנו יותר צורך בשעון מעורר. אז מדוע אנו שוב ושוב מטרטרים את עצמנו. התשובה היא התמקדות בעבר והתייחסות חוזרת ונשנית- היכן שגינו. מבקרים ומאשימים את עצמנו, במקום להתעורר ולהתחיל יום חדש.

זאת אומרת שהפתרון הוא להחליט מה נעשה אחרת מעכשיו.

האם לבקש מילדינו סליחה אם שגינו והאם לדרוש שהוא יבקש סליחה מאיתנו בגין התנהגותו, על כך נדבר בשבוע הבא.

מנחת הורים, גילה פטרוב
צרו קשר לקבלת ייעוץ והדרכת הורים

אנחנו ממליצים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *