תקציבי הרווחה בישראל- האגדה והמציאות

אחת הטענות הרווחות בפגישות עם עובדות רווחה, היא כי, אין מקום בפנימיות, יש קושי רב במציאת מקום במרכז חירום או כי יש תור ארוך לטיפול כלשהו בקהילה (טיפול הניתן בעוד הקטין שוהה בביתו). על כן, ההורים צריכים להודות לעובדות רווחה המוצאות מקום פנוי או משיגות תור במהירות עבור ילדם.

טענות אלה לא נטענות כלפי הורים בלבד, אלא גם נטענות בפורומים להשגת תקציבים נוספים עבור משרד הרווחה, בכנסת, בועדות שונות ובתקשורת לאוזני הציבור הרחב.

הניסיון להשיג עוד ועוד תקציבים למשרד הרווחה ו/או מחלקות רווחה בערים לעיתים, נראה, מעביר את המנסים על דעתם.

במשך שנים טוענים ההורים הפגועים, מהוצאת ילדיהם מחזקתם אשר לטענתם בוצעה בניגוד לחוק וללא הצדקה, לסחר בילדים בחסות החוק. המילים הקשות נלקחו מעולם המושגים של זנות וסחר בבני אדם לצרכי רווח. על כן, המושגים בהם משתמשים ההורים הפגועים צורב לאוזן ובהרבה פעמים מסית את תשומת ליבנו נוכח אי הנוחות שאנו מרגישים כששומעים שמשרד הרווחה סוחר בילדים בחסות החוק (בידיעה ובאישור של המערכת המחוקקת והמשפטית בישראל).

מזה שנים רבות קיים מאבק עיקש בין הנציגים בקהילה (יחידים, עמותות וארגונים המגינים בחירוף נפש על הורים וילדים) לבין המערכת הממלכתית בסוגיית "כל המטרות כשרות להשגת תקציבים למשרד, הגדלת תקנים ומציאת עבודה לכל המעורבים". אלה טוענים שאין מספיק לנזקקים, ומנגד השניים טוענים שניתן למי שאינו צריך ודווקא מי שצריך אינו מקבל.

נשאלת השאלה, מדוע נותנים (לעתים בכפייה) למי שאינו צריך?

מניסיוני המקצועי, וניסיונם המקצועי של מרבית הקולגות שלי לתחום הנוער בישראל ובעולם (כן, אנו מקושרים לארגונים בינלאומיים העוסקים בסוגיית חוק נוער בארצות אחרות), יש עדיפות לעבוד עם מי שקל. אסביר וארחיב. אך קודם שאלה: מדוע שרותי הרווחה לא מוציאים ילדים מביתם של עבריינים? הרי ללא ספק קטין השוהה בסביבה עבריינית חשוף לסיכון הרבה יותר גדול מאשר במשפחות אחרות.

התשובה לכך פשוטה מאוד, והיא, כי עובדות רווחה לעולם לא יסתבכו עם אנשים שיכולים לתת להן קונטרה (להתנגד בעוצמה זהה לעוצמת הדחיפה-כפייה). עובדות רווחה לא ירצו שישרפו להן מכוניות, יחטפו את ילדיהן וישרפו את בתיהן. עובדות רווחה לא מעוניינות שיחכו להן עם אלת בייסבול בכניסה לביתן. וזאת הסיבה היחידה מדוע עובדות הרווחה לעולם "יטפלו" באנשים חלשים, שאינם מודעים לזכויות שלהם, שאין להם גב כלכלי להשיג תמיכה משפטית והם אינם חזקים דיו ובטוחים בעצמם כדי לעשות מעשים עברייניים.

על כן התשובה שהעליתי למעלה פשוטה- כופים על מי (שחושבים) שאפשר לכפות עליו, ולא על מי שבאמת צריך, כי הרבה מאוד פעמים לכפות על מי שבאמת צריך יכול להגמר רע עבור אותה עובדת רווחה, והחיים שלה הרבה יותר חשובים לה מאשר קטין זה או אחר. ובצדק.

הבא נחזור לתקציבים. כאשר לא מטפלים באוכלוסייה שבאמת צריכה את העזרה, יש למצוא אוכלוסיה שאינה צריכה אבל ניתן לשלוט בה בקלות יחסית ולכפות עליה. הרי ככל שיש יותר "שנזקקים לעזרה" (אבל שלא מהווים סיכון לעובדות רווחה ושלא דורשים מאמץ אמיתי לטיפול, כי הם מלכתחילה בסדר), כך ניתן לדרוש עוד ועוד תקציבים בשנים הבאות. זו הסיבה למשל שבכל שנה גודלת הכמות של הקטינים "בסיכון" בארץ, (למרות שלל הטיפולים והמרכזים), כי אם הכמות תפחת, יפחתו התקציבים, ילקחו תקנים ואנשים יאבדו מקומות עבודה ומקורות פרנסה. כאן יכולה להשאל השאלה, אם יש כזו כמות עצומה של מרכזים, פנימיות וטיפולים איך כמות הילדים במצוקה גודלת, האם הכלים הקיימים באמת אפקטיבים? כמובן שלא, אבל מי שואל.

פרופסור דן אריאלי בספרו "האמת על באמת" מדבר על רמאות אלטרואיסטית, רמאות שנעשית לכאורה עבור אחרים (בניגוד לרמאות רגילה שנעשית לרווח עצמי בלבד). זו רמאות שהרבה יותר קל לבצע אותה ולהרגיש שלמעשה עושים עבודת קודש. אם עובדות רווחה היו יכולות ללכת לקוסם מארץ עוץ ולבקש ממנו רק דבר אחד, היתי ממליצה על מודעות עצמית.

כל ההורים תמיד מתבקשים להקליט את כל השיחות עם עובדות רווחה (ועובדי חינוך). אנו זוכים לשמוע דברים מאוד מעניינים ומאירי עינים. הקלטה כזאת אני מציגה כאן, הקלטה הנוגעת לגניבת תקציבים ע"י מועצה שנועדו לקטינים בסיכון. אך המועצה מכריחה קטינים נורמטיבים לחלוטין להשתמש "בשירותים" שמציעים תקציבים אלה. ועל השאלה מדוע, עניתי למעלה.

עורכת דין תמר טסלר
צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי

להלן ההקלטה- האזנה נעימה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *