מי אחראי להחליף חיתול לילד בגן ילדים?

בעבר הלא רחוק, לפני החלת חוק חינוך חובה (או בשמו המשפטי חוק לימוד חובה) על ילדים בגילאי 3-4, הגננות בגני ילדים עירוניים סירבו בתוקף להחליף חיתולים או לנקות ילד ש"ברח" לו. הדבר הביא לתגובות מאוד קשות מצד ההורים ולביקורת ציבורית נוקבת.

חוזר מנכ"ל תשס"א/ 10(א) 2.2-23 "המלצות לטיפול בילדים בלתי גמולים מחיתולים" אמנם קיים משנת 2001, אך רק בשנת 2015 נכנס לתוקף הלכה למעשה, עם החלת חוק לימוד חובה על גילאי טרום טרום חובה ובו הוראות בעניין החלפת חיתול לילדי הגן.

חוזר המנכ"ל קובע, כי מעתה (מרגע החלת חוק לימוד חובה על ילדים בגילאי 3-4) לא ניתן יהיה לסרב לקבל ילדים לא גמולים לגן, ו/או לסרב להחליף חיתול לילד.

חוזר המנכ"ל מטיל את האחריות לתהליך הגמילה על הגן, ובייחוד הגננת, שצריכה לעבור הכשרה והשתלמות בתחום הגמילה מחיתולים, ועל הסייעת, (שצריכה לדעת מראש כי עבודתה תכלול החלפת חיתולים), שתעזור בפועל לילד להיגמל, היות ובהתאם למה שנקבע ע"י הועדה שדנה בילדים מצטאים (ילדים אשר אינם שולטים בצרכיהם) תהליך הגמילה הינו תהליך חינוכי-טיפולי, אשר יישומו מצוי חלקית באחריות הגן, בשיתוף ההורים.

הרשות המקומית יחד עם השירות הפסיכולוגי החינוכי יקצו תקנים של פסיכולוגים חינוכיים מומחים אשר, בשיתוף צוות הגן, יהיו אחראים למתן הדרכה הורית וליווי להורים בנושא הגמילה מחיתול, טרם ובמהלך התחנכות בגן.

באחריות הרשות המקומית בכל הגנים העירוניים המיועדים לקלוט ילדים בחינוך טרום טרום חובה, להעמיד מתקן לחימום מים, כיור גדול, מקלחת ופינה נעימה, אינטימית ונוחה להחלפת חיתול באופן ששומר על כבודו ופרטיותו של הילד. 

עורכת דין תמר טסלר
◄צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי