ברצוני להציג בפניכם את התיאוריה שלי, שנוצרה עם השנים אך התחדדה והתבהרה סופית עם טיפול במקרה שהגיע לידי בשבוע האחרון, ובו ילדה בת 9 (כיתה ב') שזה עתה עלתה לישראל נפלה קורבן להתעללות מצד תלמידים אחרים והתעלמות מצד הצוות החינוכי, עד שהיא ואימה התלוננו בפני צוות ההנהלה בביה"ס ומחוצה לו, שאז ההתעלמות הפכה לעוינות והילדה שלפני רגע היתה קורבן לאלימות מצד תלמידים, הפכה בעצמה לעבריינית (בפי מנהלת ביה"ס) שמתעללת בילדים אחרים, לא ממושמעת, בעלת בעיות התנהגות וכו'.
ההתנהלות "ההגנתית" של מערכת החינוך והפיכת ילד מקורבן לעבריין, כדי לכסות את האחוריים, הינה התנהלות שפגשתי אינספור פעמים, בבתי ספר שונים, בכל הארץ. התנהלות זו מטרתה אחת- להגן על צוות ביה"ס ועל מוניטין של ביה"ס, גם אם על חשבונו של הילד.
אך להפיכת ילד קורבן לעבריין יש גם תועלת נוספת, והיא היעדר טיפול בעבריין האמיתי- שמשמעותו היעדר הסתבכות עם משפחה באמת בעייתית וקשה, הסתבכות שעלולה לעלות ביוקר לצוות ביה"ס, (הן מהפן התעסוקתי ולפעמים אפילו מהפן האישי).
וכך הורגים שני ציפורים בבת אחת- גם מצהירים כי ביה"ס לא התרשל בטיפול בילד שחווה אלימות וגם לא נדרשים "ללכלך את הידיים" עם משפחה בעייתית. נהפוך הוא ממשיכים להתעלל במשפחה החלשה שמולה קל יותר להתנהל.
לא רק מערכת החינוך נוקטת בשיטת "מקורבן לעבריין" אלא גם מערכת הרווחה. כאשר ילד מוצא מביתו, בד"כ נטען בעניינו כי הוא חלש, מסכן וקורבן להיעדר מסוגלות הורית מצד האחראים עליו, או במקרים חריגים קורבן להתעללות של ממש. בעת הוצאתו של הילד מביתו, למערכת הרווחה כלל לא משנה אם אותו הילד אכן בעל בעיות התנהגות ולהוריו אין אפשרות לנהוג בו אלא בסמכותיות, אשר יכולה להתפרש ע"י הסביבה, שלא בקיאה בפרטי פרטים, כאלימות. כל עוד נבחנת המערכת המשפחתית, התנהגות ההורים נבדקת ללא כל קשר לאישיותו של הילד. כאשר ילד זה מועבר למוסד ו/או משפחת אומנה וקמות טענות, בד"כ מצד הילד והוריו, על כך שהילד זוכה, במקומו החדש, ליחס משפיל, מבזה או חלילה חווה אלימות ממשית- מערכת הרווחה ממהרת להדוף טענות אלה בהצגתה את הילד, שרק לפני רגע היה קורבן, כעבריין בלתי ממושמע, בעל בעיות התנהגות קשות ובלתי נשלט בעליל- כך שהאחראים החדשים עליו לא יכולים לנהוג כלפיו אחרת, כביכול. גם אם התנהגותם זהה לגמרי להתנהגות הוריו, התנהגות שהיתה העילה להוצאתו מהבית. לפיכך, כאשר נבחנת מערכת ההשמה החוץ ביתית, נבדק אך ורק הילד, והעובדים האחראים עליו מוצאים מהמשוואה. כך שהילד ברגע המעבר מביתו להשמה חוץ ביתית הופך למעשה מקורבן לעבריין.
* מקרה שהגיע לטיפולי כאשר הילדה נפגעה במוסד הציג התנהלות זו במלוא תפארתה. ילדה אוטיסטית הוצאה מידי אימה בתואנה כי אימה לא מצליחה להשתלט עליה ולפעמים צריכה לנקוט באלימות, (מחזיקה את הילדה בחוזקה) כאשר הילדה משתוללת. נאמר לביהמ"ש כי יש בהתנהלות זו משום אלימות כלפי הילדה ויש להגן על הילדה מפני אימה. הילדה הועברה למוסד המתמחה בילדים על רצף האוטיזם, אך גם שם נקטו כלפי הילדה בהולדינג, (החזקה), כאשר זו השתוללה, עד להופעת סימנים כחולים על גופה של הילדה. כאשר נערך בירור עם שירותי הרווחה למקור הסימנים וסיבת הופעתם, נמסר שהילדה בלתי נשלטת ואין לצוות המוסד כל יכולת להרגיעה אלא ע"י החזקתה בכוח, כוח שגורם לסימנים כחולים. לצערי הרב, שרותי הרווחה לא קלטו כלל את האבסורד שבדבר.
להלן מספר המלצות שיוכלו לעזור בהתנהלותכם מול ביה"ס ו/או מחלקת הרווחה – כך שאתם וילדיכם תפסיקו להיות קורבנות ותהפכו ללוחמים שאיתם אף אחד לא רוצה להתעסק.
איסוף ושמירת מידע
ראשית, כל עבודה, מבחן ותעודה שעושה ומקבל הילד צריכים להישמר בתיקיה מסודרת בבית, החל מהגן.
* היה מקרה במשרדי שתיקיה כזאת הצילה ילדה בביה"ס יסודי מהפנייה לועדת השמה. במקרה שלה הצוות החינוכי עשה כל מיני מניפולציות כדי לתייג אותה כבעלת לקויות למידה, ואף הציג אותה כבעלת איחור של שנתיים בחומר. לאחר שהוצגו להנהלת ביה"ס כל התעודות, עבודות ומבחנים ששמרה הילדה, שהיתה מאוד מסודרת, הנהלת ביה"ס חזרה בה והוחלט לא להעלות את הילדה לועדת השמה.
שנית, יש לשוחח באופן מסודר, פעם בחודש בערך, עם הגננת או מחנכ/ת הכיתה של הילד, לשמוע ולתעד את המידע אודות התנהגותו של הילד, מצבו הלימודי והחברתי. יש לשאול שאלות ברורות ולקבל את כל המידע הדרוש. בנוסף, כדאי לשוחח עם מורות נוספות, על הנושאים שציינתי. על כל השיחות, כמובן, להיות מוקלטות.
* מקרה אחר במשרדי הראה את נחיצות ההקלטות, כאשר התעודות שהוצגו להנהלת ביה"ס, ובהן ציונים טובים ברוב המקצועות, כנגד הטענות של ביה"ס לכך שילדה בביה"ס יסודי מאחרת עם החומר ולא תוכל להמשיך וללמוד בביה"ס לחינוך רגיל – התקבלו ע"י ביה"ס, שנתן אותן, כנייר חסר ערך בטענה כי "שיקרו בתעודות כדי לא לפגוע ברגשות הילדה". אם ההורים לא היו מקליטים את המחנכת של הילדה כאשר זו הציגה בפניהם את בתם כתלמידה טובה ללא בעיות מיוחדות, הורים אלה היו נתקלים בקושי רב להוכיח את עמדתם.
ודאו כי כל המידע שאספתם מגובה ממכשירי נייד / הקלטה למחשב, וממחשב לדיסק חיצוני, כך שתפחיתו את הסיכויים לאבד את כל המידע שאספתם.
תיעוד והקלטה
אירועי אלימות (מילולית או פיזית) עליהם מתלונן הילד בד"כ קורים במקומות ציבוריים; ביה"ס, גני משחקים וכו'. על מנת לשמור על הילד מפני הפיכתו מקורבן לעבריין יש לאפשר לו לתעד את האירועים המדוברים. אך גם אם האירועים מתרחשים מחוץ לזירה הציבורית, ילד, שותף לאירוע, המתעד מרצונו החופשי ומתוך הבנה של מעשיו והשלכותיהם את האירוע, יוכל להוכיח מאוחר יותר שלא הוא יזם את הקונפליקט ו/או תקף, אלא תקפו אותו. בכך תוכלו להדוף כל ניסיון להפוך את ילדיכם מקורבן לעבריין.
כך, אם גורמים מקצועיים שונים באים אליכם בטענות כאלה ואחרות על ילדכם, אתם תמיד תוכלו להציג מסמכים רשמיים להוכחת ההפך, ואם מסמכים אלה לא יספיקו- לכם יהיו הקלטות להוכחת אמיתות הכתוב במסמכים כאמור. בצורה זו תוכלו ליצור מערכת הגנה רב שכבתית.
על ידי איסוף מידע ותיעוד תצליחו לעטוף את ילדיכם בהגנה מירבית מפני עלילות שווא, כדי שתמיד יהיה באפשרותכם להציג ראיות אובייקטיביות כנגד טענות שהומצאו זה עתה, ע"י גורמים שונים, שהדאגה לטובת ילדיכם לאו דווקא עומדת בראש מעיניהם.
עורכת דין תמר טסלר
◄צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי
זכויות הורים במערכת החינוך בישראל;
אלימות בין תלמידים והרחקה מביה"ס;
ריטלין וזכויות ההורים;
זכויות הורים וילדים בועדות השמה;
הנושא הראשון; זכויות הורים במערכת החינוך
1. בהתאם לחוק להורים הזכות לבחור את זרם החינוך שבו ילמד ילדיהם.
* הורים רשאים לבחור זרם חינוכי המותאם לאמונתם או להיעדר האמונה – קרי, זרם חילוני.
* הורים רשאים לבחור בין ביה"ס ממלכתי (ציבורי) לבין בית ספר פרטי (לדוגמה: אקסטרני).
* הורים רשאים לבחור שילדם ילמד בביה"ס מקצועי, מכוון אומנות או שפה מסוימת (לדוגמה: ביה"ס לדוברי ערבית).
– כאשר הילד בגיל בו הוא יכול להשמיע את דעתו, ההורים גרושים ויש ביניהם מחלוקת לגבי הזרם החינוכי שבו ילמד הילד, בהתאם לזכויות המעוגנות בחוקים שונים הילד יכול להשפיע על בחירת הוריו ולעמוד על זכותו ללמוד בביה"ס שלדעתו מותאם לרצונותיו, צרכיו ואמונותיו.
2. זכות בסיסית נוספת הנתונה להורים, היא; להעביר את ילדם לביה"ס אחר, אחרי רישומו או לימודיו בביה"ס מסוים.
* זכות זו מסויגת במקצת בהסכמת הרשות המקומית, שיכולה לסרב לבקשה מטעמים שונים.
* על הסירוב של הרשות המקומית זכותם של ההורים לערער בפני מנהל המחוז. אם סירב גם מנהל המחוז הרי שההורים יכולים לערער בפני המנהל הכללי של משרד החינוך.
* חשוב להדגיש, שגם מנהל ביה"ס או האחראי מטעם הרשות המקומית יכולים לבקש העברת התלמיד. ההעברה יכולה להתבצע אם יש הסכמה מטעם מנהל המחוז וכמובן שיתוף וקבלת הסכמתם של ההורים בסייגים מסוימים. לעניין העברה שמתבקשת ע"י ביה"ס יש לראות את פרק "ועדות השמה" בהמשך.
3. זכות נוספת עקרונית היא הזכות של ההורים לקבל מידע הנוגע לילדם – התלמיד.
* אם הילד פנה לשוחח עם הפסיכולוג של ביה"ס, זכותכם, ההורים, לדעת זאת.
* אם נודע לפסיכולוג על כל מקרה רגיש וחמור הוא חייב לדווח למנהל ביה"ס ולהורים. זאת גם חייבת מורה יועצת.
* אם נודע למורה או לפסיכולוג שהילד עבר עבירה על החוק, קיים יחסים מיניים או נכנסה להריון- חייבים הם לדווח למנהל ולהורים.
– חשוב להדגיש, רצוי לקבל את הסכמת התלמיד להעברת המידע אבל לא חובה.
(תלמידים: דעו! כל מידע "רגיש וחמור" שאתם מספרים למורה יועצת בביה"ס או לפסיכולוג או למעשה לכל מורה אחרת/ מנהלת- יכול ועלול להיות מועבר לשירותי הרווחה וגם אם כל מה שהתכוונתם זה "פשוט" לספר למישהו ש"נמאס לכם" (יכולים לעוות את זה כאילו אתם מועדים להתאבדות) או ש"רע לכם בבית" (יכולים לעוות את זה לכך שאתם מוזנחים ויש להוציא אתכם מהבית לפנימיה "שתדאג לכם") ובלי כוונה יכניס את שירותי הרווחה אליכם לחיים- ואם חשבתם שחייכם קשים לפני, כרגע החמרתם את המצב פי 10).
* הורים חייבים לקבל דיווח מיידי במקרים שבהם; הילד עבר עבירת משמעת חמורה, יש לילד קשיים בלימודים, יש לילד קשיים חברתיים או בעיות בריאות.
– כמובן שביה"ס חייב ליידע את ההורים בכל צעד טיפולי, חינוכי או משמעתי שביה"ס הולך לנקוט ביחס לתלמיד.
* מידע רגיש רצוי שיימסר ע"י ביה"ס להורים בפגישה אישית בנוכחות יועץ או פסיכולוג.
– חריג: לכל מה שאמרתי יש חריג ונקבע באחד מחוזרי המנכ"ל שביה"ס יכול להחליט לא להעביר מידע להורים על הילד אבל זה רק במקרה חריג וההחלטה תתקבל בשיתוף מחנכת הכיתה, המנהל, היועץ או הפסיכולוג ויש לתאם אותה עם הפסיכולוג המחוזי.
4. הזכות הבאה אמנם קיימת בתיאוריה אך בפועל אינה מיושמת.
זכותם של ההורים שכל המידע הנוגע לילדם יהיה חסוי.
* חובת הסודיות מעוגנת בחוק זכויות התלמיד וקובעת חובה על כל מי שהגיע אליו מידע בנוגע לתלמיד במסגרת עבודתו עם התלמיד או בקשר אליו לשמור אותו מידע בסוד ואינו רשאי לגלות את המידע אלא לצורך ביצוע התפקיד שלו. העברת המידע לגורמים חיצוניים אפשרית רק בהסכמת ההורים או באישור הפסיכולוג המחוזי או באישור היועץ המשפטי במשרד החינוך.
– בפועל, למרות האיסור, מידע אודות תלמידים מועבר בכל רחבי ביה"ס וכאשר הילד עובר לביה"ס אחר בדרך זו או אחרת המידע מגיע גם לביה"ס החדש. הורים צריכים לעמוד על זכותם לסודיות ולדרוש זכות זו (הדרישה תראה לביה"ס שההורים מודעים לזכויותיהם וביה"ס יזהר יותר ואולי ימנע מהפרת זכויות ההורים).
5. זכות יסודית נוספת של ההורים היא כמובן להיפגש ולשוחח עם הדמויות המחנכות והמטפלות של הילד, בהתאם לשעות מוגדרות שיוקצו במיוחד לכך ע"י הצוות החינוכי והטיפולי במסגרת עבודתם.
– המלצה: להקליט את השיחות עם המורה/ מנהלת/ יועצת/ פסיכולוג ופגישות של הצוות הפדגוגי עם ההורים (כאשר אתם, ההורים, מוזמנים לפגישות שונות ולועדות ונוכחים פיזית בפגישה).
6. זכות נוספת מתייחסת יותר לתלמידים אך חשוב להזכירה דווקא בהקשר ההורים.
אסור לפגוע בתלמיד בשל מעשה או מחדל של הוריו.
* דהיינו; לא ניתן לעכב או למנוע מהילד להיכנס לגן או לביה"ס בגין אי תשלום אגרות עירוניות או מיסים ע"י ההורים. לא ניתן למנוע מהתלמיד לגשת לבחינות או לקבל תעודה בשל אי תשלום. כמובן שאסור להרחיק תלמיד מסיבה זו.
הנושא השני; אלימות בביה"ס והרחקת תלמידים
7. לפני שנעמיק בנושא, יש להבהיר שבהתאם לחוזר מנכ"ל – "תגובה של ביה"ס להפרת משמעת של התלמיד צריכה להיות מידתית, סבירה והגיונית ותואמת את מידת הפרת המשמעת".
* לא תיתכן אפליה בין תלמידים כאשר מדובר בהרחקה או בהפעלת אמצעי משמעת אחר. דוגמה: אם שני ילדים הלכו מכות, לא ניתן להפלות ולהרחיק רק אחד מהם- יש להרחיק את שניהם או לטפל בשניהם באמצעי משמעת זהה אחר.
* חשוב להדגיש שהרחקת תלמיד לצמיתות יכולה להיעשות כאמצעי משמעת אחרון ולאחר מיצוי אמצעי משמעת אחרים, קיצוניים פחות. כמובן שהרחקה תיעשה תוך שמירת זכויות התלמיד המורחק והוריו.
8. להלן אמצעי משמעת הנהוגים (עפ"י חוזר מנכ"ל) לסוגים שונים של התנהגויות תלמידים.
התנהגויות כגון; אלימות מילולית חמורה, אמרות בעלות גוון מיני, אלימות פיזית (בעיטה, צביטה, נשיכה, דחיפה, מכה, סטירה), חרם, הפצת שמועות באינטרנט, הצקות ומעשי בריונות.
מטופלים ב: עצירת האירוע, שיחת בירור, תיעוד האירוע, ידוע המחנכת.
* ההתנהגויות שצוינו לא מחייבות דיווח להורים- מה שמראה שכל ההתנהגויות המצוינות לעיל לא נחשבות לעבירות משמעת חמורות.
– הצוות החינוכי יכול לפעול באמצעי טיפול נוספים לשיקול דעתו.
דילמה: אנו נתקלים כאן בבעיה היות ואמצעי טיפול נוספים יכולים לכלול השעיה למספר ימים, כאשר השעיה מן הסתם צריכה להיות מדווחת להורים לעומת הסיבה להשעיה שכביכול לא מחייבת דיווח.
מן הראוי שאם הצוות החינוכי מצא לנכון להשעות את התלמיד זה יהיה כתגובה פרופורציונאלית לעבירת משמעת וכמובן בדיווח להורים על העבירה עצמה. כן ראוי שהצוות החינוכי ישקול את כל האמצעים הטיפוליים שיכולים להיות שימושיים כאן טרם להשעיית התלמיד.
9. להלן אירועי אלימות שעליהם חלה חובת הדיווח (למשטרה או לפקידת סעד);
סחיטה, פריצה, גרימת נזק, נשיאת מכשירים מסוכנים, פגיעה חמורה דרך האינטרנט, שימוש בצילומים לרעה, עידוד אירוע אלימות, הטרדה ופגיעה מינית, שימוש באלכוהול/ סמים.
* מהו אם כן טווח התגובה וסמכות הטיפול של הצוות החינוכי: הצוות יפעל להפסקת האירוע, ידווח לפקיד סעד או למשטרה, יידע את ההורים בכתב, ישעה את התלמיד למספר ימים, אם האירוע היה בטיול יכול המנהל להחזיר את התלמיד הביתה- במקביל להשעיה, תבנה תכנית אישית לתלמיד הפוגע שתכלול השגחה וטיפול וכן יורד הציון בהתנהגות בתעודה.
* כמובן שכאשר אירוע אלימות מדווח למשטרה, המשטרה תחקור את הקטין (אם הוא מעל גיל 12) או אם תראה לנכון תעביר את הטיפול בקטין לשירותי הרווחה.
10. מתי אם כן ראוי ונכון להרחיק תלמיד מביה"ס לצמיתות?
* לאור הקבוע בחוזר מנכ"ל- הרחקה מיידית תתאפשר רק במקרים חמורים שקיים בהם חשש ממשי לסיכון תלמידים אחרים או התלמיד עצמו.
* כאמור, הרחקת תלמיד בעקבות אירוע אלימות הינו צעד קיצוני ואחרון לאחר מיצוי אמצעים אחרים שהפגיעה שלהם בתלמיד פחותה.
* יש נהלים ברורים להרחקת תלמידים והם בין היתר; קיום ועדה פדגוגית, הודעה להורים לפני קיום הועדה אודות עילת כינוסה ומתן אפשרות ריאלית להורים להתכונן לועדה, מתן לתלמיד ולהוריו אפשרות להשמיע את טענותיהם.
– חשוב להגיע לועדה. אם הוזמנתם פעמיים ולא הגעתם, הועדה תחליט בלעדיכם.
* שוב מדגישה- רק במקרים חריגים שיש בהם סיכון ממשי לתלמיד או לסביבה ולא ניתן למצוא פתרון אחר, יכול התלמיד להיות מורחק לאלתר (באופן מיידי).
* בכל מקרה (בין אם ההרחקה מיידית ובין אם לאו) ההחלטה אודות ההרחקה תהיה מנומקת ובכתב.
* הצוות החינוכי יודיע לתלמיד ולהוריו שזכותם לערער על החלטת הועדה הפדגוגית בעניין הרחקת התלמיד בפני מנהל המחוז ואם הערעור לא יתקבל – זכותם של ההורים לערער בפני ביהמ"ש המחוזי.
נושא שלישי; ריטלין וזכויות ההורים
11. פרק זה אינו נוגע להורים שמביעים הסכמה לטיפול בילד בעזרת תרופת ריטלין. זו בחירתכם ואני מכבדת אותה. הפרק נועד להסביר את זכויות ההורים אשר מתנגדים ל"ריטלין" וזכויותיהם וזכויות ילדיהם נרמסות.
12. עמדתו של משרד החינוך ברורה וחד משמעית, והיא;
התשובה שנתקבלה מאת הגב' גלית שלום מנהלת ענף פניות ותלונות הציבור- משרד החינוך מלמדת; "ההתייחסות לריטלין הינה כמו לכל תרופה אחרת. עפ"י הנחיות משרדנו, אסור לתת לתלמיד תרופה על סמך המלצה או החלטה של צוות המוסד החינוכי או לבקשת ההורים ללא מסמך רפואי נלווה. כמו כן, אין לחייב הורים במתן התרופה לילדיהם".
כמו כן, במכתב (משנת 2007) שנתקבל מאת ד"ר יהודית אל- דור, מנהלת אגף ליקויי למידה, בשירות פסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך, המתייחס לנושא אכיפת נהלי אבחון וטיפול ב"ריטלין" במוסדות החינוך (בתגובה לפנייה בנושא מטעם משרד עורכי דין כבירי-נבו-קידר לבקשת "עמותת מגן לזכויות אנוש"), מתייחסת ד"ר אל -דור ומציינת מפורשות, כי; "אין בסמכות משרד החינוך לקבוע מדיניות בנושא. שכן נושא טיפול תרופתי מכל סוג שהוא שייך לשדה הרפואה בלבד. כך שחל איסור חמור לכל איש מצוות בית הספר לתת/להמליץ/לחייב מתן תרופה".
מכתב נוסף אשר התקבל ע"י חה"כ גב' סופה לנדבר בשנת 2008 מאת הגב' יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר, מדגיש, כי; "מדיניות המשרד אינה מתירה לקיחת תרופה כהתניה לשהות במסגרת כלשהי. המשרד מתנגד ויטפל בחומרה במידה ובית הספר ישהה או ירחיק תלמיד בשל סירוב הוריו למתן טיפול תרופתי".
13. ולמרות העמדה הברורה של משרד החינוך, מה שקורה היום בבתי ספר הוא ההפך הגמור. מחנכות כיתה "ממליצות" להורים לתת ריטלין לילד ו/או לעבור אבחון פסיכו דיאגנוסטי שיקבע שהילד צריך ריטלין (ראיתם פעם אבחון שנערך בביה"ס שלא ממליץ על ריטלין?), מנהלות ביה"ס לא מכניסות ילדים לכיתה בלי ריטלין וכו'. התנהגות חמורה זו אינה נענשת. על ההורים לעמוד על זכויותיהם ולהזכיר לצוות החינוכי את מקומו בעניין. ואם ה"המלצות" או האיומים המפורשים ממשיכים יש לפנות ללא דיחוי לייעוץ פרטני לעו"ד ולשקול הגשת תלונה למשרד החינוך ואף במקרים מתאימים פניה לביהמ"ש. תופעה זו חייבת להיעצר- אך זה יקרה רק עם התגייסות ההורים לנושא.
14. עם הקמת מרכזים לרפואה משלימה להדרכה של ילדים עם אתגרי קשב והוריהם יש היום אלטרנטיבות – אבל על ההורים להיות מודעים לכך ולדרוש מציאת אלטרנטיבה.
15. לפיכך, ההחלטה האם ליתן לילדכם את תרופת הריטלין נתונה בידיכם בלבד, ואין המוסד החינוכי יכול להכריח אתכם במתן התרופה, אלא בצו בית משפט. יובהר כי, ביהמ"ש יכול להתערב ולפסוק בניגוד לדעת הורי הקטין כאשר עניין הקטין מובא בפניו ע"י משרד הרווחה בהתאם לחוק נוער (טיפול והשגחה) תש"ך- 1960, והקטין מוגדר ע"י ביהמ"ש כ"קטין נזקק" (בד"כ בתום הליך משפטי ארוך), שאז הטיפול בקטין מועבר לפקידי משרד הרווחה היות ונקבע ע"י ביהמ"ש כי אין הורי הקטין מסוגלים לדאוג לשלומו ורווחתו של הקטין.
16. אם קרה ושירותי הרווחה נכנסו לחייכם לבקשת הצוות החינוכי של ביה"ס- אל תשתפו פעולה ואל תבצעו את האבחון הפסיכו דיאגנוסטי דרכם (או למעשה דרך ביה"ס). פנו לפסיכולוג פרטי שלא עובד עם שירותי הרווחה (לא דרך קופת חולים) ותבקשו ממנו לערוך חוות דעת בעניין זה ואם צריך לציין את הדרכים האלטרנטיביות לטיפול בהפרעת קשב (אם יש). ככל שיהיה לשירותי הרווחה פחות חומר עליכם ועל ילדיכם כך יהיה להם קשה יותר לחתור תחתיכם ולרמוס את זכויותיכם כהורים.
17. נקודה בהדגשה לגבי אבחונים פסיכו דיאגנוסטיים: מדגישה שוב, לא להסכים לעבור אבחון דרך ביה"ס, לא לחתום לביה"ס על ויתור סודיות רפואית, לא להסכים לעבור אבחון דרך שירותי הרווחה, לא להפקיד ברשות ביה"ס שום אבחון עצמאי שעשיתם (ראה סעיף 4 לעיל), וכמובן לא לחשוב שפסיכולוגית של ביה"ס או שעובדת עם ביה"ס היא גורם עצמאי ולסרב לעבור אבחון אצלה גם. כל בדיקה, אבחון, טיפול בילדיכם כדאי מאוד לעשות באופן עצמאי לחלוטין, אם אתם לא רוצים שמאוחר יותר ישתמשו במידע שהתקבל נגדכם.
נושא רביעי; זכויות ילדים והורים בועדות השמה
18. לפני כל, בואו נעמוד על ההבדל בין "ועדת השילוב המוסדית" ל-"ועדת השמה";
* ועדת השילוב המוסדית- דנה בזכאותו של התלמיד בעל הצרכים המיוחדים להיכלל במסגרת החינוך הרגיל. הועדה יושבת במוסד החינוכי הרגיל בו לומד התלמיד.
* ועדת השמה- הועדה דנה בזכאותו של התלמיד בעל הצרכים המיוחדים לחינוך מיוחד. הועדה יושבת ברשות המקומית. הועדה משמשת גם כועדת ערר על ההחלטות של ועדת השילוב המוסדית.
19. ברמת ההצהרה השאיפה של משרד החינוך היא להעניק זכות קדימה להשמת תלמיד בעל צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, תוך מתן תשומת לב ראויה לצרכים שלו בתוך המסגרת הרגילה. באופן עקרוני רק אחרי שמוצו כל אפשרויות ההתערבות במסגרת הרגילה ניתן לשקול הפנייתו של התלמיד לועדת השמה לשם העברתו למוסד לחינוך מיוחד. בהתאם לנהלים של משרד החינוך- ועדת השמה תעניק זכות קדימה, גם היא, להשאיר את התלמיד במוסד לחינוך רגיל. יודגש, שהפניית התלמיד לועדת השמה מחייבת קודם כל קיום ועדת שילוב מוסדית בעניינו של התלמיד. ביה"ס חייב לבנות תכנית חינוכית יחודית לתלמיד ועל ביה"ס לערוך תיעוד של תהליך היישום של התכנית, מטרותיה והיעדים הרשומים בתכנית זו. בנוסף לכך, על המפקח של המוסד החינוכי בו לומד התלמיד, לתת את אישורו להפניית התלמיד לועדת ההשמה, ולחתום על טופס ההפניה.
20. זוהי זכותם הטבעית של ההורים להשתתף בועדת השמה, להביא יועץ או נציג מטעמם וכן להגיש מסמכים רלוונטיים להוכחת הטענות שלהם.
* מומלץ להקליט את הדיון בועדה בהשתתפותכם.
21. להורים ותלמידים הזכות להשמיע את הטענות שלהם בעניין- והועדה "תקשיב לטענות אלה באווירה תומכת"- מה שאומר בפועל שלטענות שלכם יש משקל מאוד חשוב וועדת ההשמה (הגם שהם לא רוצים שאתם תדעו זאת) חייבים להתחשב בדעתכם ולתת לדעה שלכם משקל מאוד גדול, וכך גם להתנגדותכם.
22. זכותם של ההורים להביע את עמדתם ודעתם מבלי שנציגי ביה"ס נוכחים או כל מוזמן אחר שלידו ההורים מרגישים שלא בנוח.
23. הרשות המקומית חייבת לשלוח לכם את חוברת ההדרכה לקראת הועדה- בה מוסברות זכויותיכם בכל הנוגע לועדות השמה.
24. ההורים חייבים לקבל את מסמכי הועדה בשפת האם שלהם, לקבל העתק מכל דו"ח שהוגש או מוגש לועדה ע"י ביה"ס או הרשות המקומית.
25. ביה"ס חייב להעביר לידי ההורים את שאלון ההפניה לועדת ההשמה, וההורים יתבקשו לחתום על המסמך טרם קיום הועדה. מדגישה- החתימה על המסמך מהווה אישור שההורים ראו את המסמך אך לא שהם מסכימים לכתוב בו.
26. הרשות המקומית תזמין את ההורים להשתתף בועדה לפחות 16 יום לפני קיום הועדה בדואר רשום.
27. אם אינכם יכולים להתייצב לדיון בועדה במועד שנקבע אתם בהחלט יכולים לפנות ליו"ר הועדה ולבקש לדחות את כינוסה- הועדה תדחה.
28. אם זומנתם כדין ולא התייצבתם- דעו כי הועדה יכולה להחליט בלעדיכם והיא גם תעשה כן. לכן כדאי מאוד להגיע לועדה, להביא מסמכים התומכים בעמדה שלכם, להביא נציג מטעמכם (עורך דין או אדם שמבין בנושא), להשמיע את טענותיכם ולהקליט את הדיון בועדה.
29. הדבר צריך להיות מצוין בהזמנה – אך אדגיש זאת גם כאן- אם יש בידיכם מסמכים רלוונטיים לנושא הועדה כדאי להעביר אותם ליו"ר הועדה לפני מועד התכנסות הועדה.
30. אם הועדה קיבלה החלטות מבלי שההורים הוזמנו – החלטות אלה אינן תקפות!
31. אם ההורים אינם שולטים בשפה העברית באחריות הועדה להזמין מתורגמן לשפתם של ההורים. יו"ר ועדה צריך להודיע להורים על זכותם להביא מתורגמן – אך בכל מקרה האחריות להבאת המתורגמן נחה על יו"ר ועדה.
32. הדיון בועדה יתקיים על סמך החומר שהונח לפניהם ע"י ביה"ס וההורים. הועדה, לשיקול דעתה, יכולה לדרוש בדיקה נוספת של הנושא.
33. ועדת ההשמה אינה דנה בשיבוץ התלמיד במסגרת מסוימת כלשהי- אלא רק בבקשה להעביר את התלמיד למסגרת חינוך מיוחד. לאחר שועדת ההשמה סיימה את דיוניה בבקשה, תתכנס ועדת השיבוץ ברשות המקומית ותדון במסגרת החינוכית אליה יועבר התלמיד (גם כאן ההורים זכאים להשמיע את עמדתם).
34. ועדת ההשמה באופן עקרוני מתייחסת למסמכים וחוות דעת שהוגשו לה אבל יכולה להחליט שלא לקבל את המלצותיהם.
35. ההורים זכאים לקבל את פרוטוקול הדיון בו השתתפו. תוכן הדיון שהתקיים ללא נוכחותם בהרכב חברי הועדה בלבד, שבו גם מתקבלת ההחלטה, לא מועבר להורים.
* דילמה: נוהל זה פועל נגד זכויות ההורים ואיני בטוחה שהנוהל יחזיק בביקורת משפטית אם הנקודה תעלה בדיון בביהמ"ש (אם כל שאר העררים ידחו).
36. ערר על החלטת ועדת ההשמה, לועדת ערר מחוזית, יש להגיש תוך 21 יום מקבלת ההחלטה.
37. תלמיד עולה חדש לא יופנה לועדת ההשמה עד שנתיים מיום עלייתו לישראל, אלא אם הוריו מבקשים זאת.
38. ועדת השמה תסיים את דיוניה עד 15 במאי בכל שנה, כדי לאפשר למערכת החינוך להיערך כנדרש לשנת הלימודים שאחריה.
39. הורים המבקשים להעביר את ילדם לחינוך מיוחד בהליך מקוצר יגישו בקשה בכתב למנהל המחלקה לחינוך ברשות המקומית (במקום מגוריהם) לא יאוחר מ- 60 יום לפני ה- 15 באפריל. לבקשה בכתב תצורף חוות דעת מאיש מקצוע המאשרת כי הילד זקוק למסגרת של חינוך מיוחד ואינו יכול ללמוד במסגרת חינוכית רגילה.
40. הורים יכולים לבקש לרשום את בנם למוסד לחינוך מיוחדגם ללא דיון בועדת השמה, על סמך חוות דעת בכתב מאיש מקצוע ובה אישור שלילד יש לקות משמעותית המחייבת השמה במוסד לחינוך מיוחד. החוות דעת תיבדק ע"י השירות הפסיכולוגי ברשות המקומית והן ע"י הפיקוח על החינוך המיוחד והעניין יועבר להחלטת מנהל המחלקה לחינוך ברשות המקומית.
41. במקרה בו ההורים גרושים או חיים בנפרד מכל סיבה שהיא על הועדה להזמין את ההורה שהילד נמצא במשמרתו וליידע גם את ההורה שני. באופן עקרוני זכותם של שני ההורים להיות נוכחים בועדה ואין זה משנה מיהו ההורה המשמורן.
42. אמנם ביה"ס והרשות המקומית לא מעוניינים שתדעו זאת, אך יש הוראה פנימית לועדות השמה להשתדל להחליט בהתאם לרצון ההורים, ועליכם (ההורים) לא להתבייש, לא לפחד ולדרוש את מה שאתם רוצים בועדה למען ילדיכם. כאשר הנכם באים עם החלטה ברורה וחד משמעית (ואם ההורים פרודים- החלטה מגובשת אחת של שניהם) הועדה למרות שעלולה להפעיל עליכם לחץ, תשתמש נגד הילד "ברכילות מחדר המורים", סחיטה רגשית, איומים ולחץ פסיכולוגי- אתם תעמדו איתן על החלטתכם וסיכוייכם לקבל את רצונכם יהיה גבוהה בהרבה. אם ההורים גרושים/ פרודים ולא מצליחים להגיע לעמדה משותפת- דעו כי ביה"ס והועדה ישתמשו בחילוקי הדעות שלכם ל"הפרד ומשול" ובסוף שניכם תפסידו- ועצוב מכל- יפסיד הילד שלכם.
43. אם הועדה תדרוש מכם לאבחן את הילד כדי "להתאים" לו טיפול או מסגרת – עיינו שוב בסעיף 17 לעיל.
* השתדלתי ללקט עבורכם, הורים וילדים יקרים, את הנהלים החשובים ביותר. אם יש נהלים שהשתנו מעט או שהוספו נהלים חדשים מיום כתיבת הסיכום ועד ליום שבו הנכם קוראים אותו, עימכם הסליחה. כמו כן יש לקחת בחשבון שיש סייגים (שלא מצאתי לעקרוניים) שלא צוינו כאן. אבל בכל מקרה הסיכום הנ"ל אינו בא בשום פנים ואופן במקום ייעוץ משפטי פרטני ועליכם להתייחס לסיכום זה כאל חוברת הדרכה כללית כאשר בדיקה ספציפית של הנהלים הנוגעים לעניינכם והמסדירים את זכויותיכם באחריותכם הבלעדית.
עורכת דין תמר טסלר
◄צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי