סעיף 4 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע מי הם בני המשפחה במזונותיהם חייב האדם, והם: הוריו והורי בן-זוגו, ילדיו הבגירים ובני-זוגם, נכדיו, הורי הוריו שלו ושל בן-זוגו, אחיו ואחיותיו שלו ושל בן-זוגו.
סעיף 5 לחוק קובע כי אין לחייב אדם לשאת במזונות בני משפחתו הבגירים אלא אם יש בידו לעשות כן לאחר שהוא סיפק את צרכיו הכלכליים, צרכיו הכלכלים של בן זוגו וילדיהם הקטינים שלו ושל בן זוגו. כן, מדד חשוב הוא כי אותו בן משפחה התובע מזונות אינו יכול לספק את צרכיו הכלכליים מעבודה, מנכסים, מעזבון או מכל מקור אחר. אם מדובר בזכאית למזונות אישה, הרי שלפני כל יש לבחון האם היא אינה זכאית למזונות אישה (סעיף 2 לחוק) ואם מדובר בזכאי למזונות שהינו קטין, הרי שיש לבדוק האם ומדוע אינו יכול לקבל מזונותיו מהורה (כאמור בסעיף 3 לחוק). ובכל אופן בן משפחה התובע מזונות צריך להראות כי אינו יכול לקבלם מבן משפחה הקודם לחייב לפי סדר הקרבה המשפחתית (כאמור בסעיף 4 לחוק).
קבלת קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי אינה פוגעת בזכות ההורה לתבוע מזונות מילדיו, אך אז עליו חלה החובה להוכיח כי הקצבה אינה מספיקה למחייתו.
סעיף 6 לחוק שירותי סעד אף מרחיב וקובע כי גם רשות מקומית או משרד הרווחה רשאים לתבוע ו/או לגבות מזונות מהחייב בשם הנזקק עפ"י הרשאתו. אולם אם מדובר בנזקק שהוא קטין, חולה נפש או נמצא בטיפול סוציאלי של מחלקת הרווחה, רשאים משרד הרווחה או רשות מקומית לתבוע מזונותיו אף ללא הרשאתו.
הדבר בא לידי ביטוי בייחוד כאשר מדובר בהשמת קשישים במסגרות מוסדיות (בית אבות) ואז תשלום בגין מגורים אלה נחשב כחלק מזכותו של ההורה למזונות בהם חייבים ילדיו (או נכדיו, בהיעדר ילדים) של הקשיש.
הוראות תע"ס וחוזרי מנכ"ל של משרד הרווחה קובעים את אופן חישוב הסכום בו צריכים לשאת ילדיו של הקשיש לשם השמתו במסגרת מוסדית, וזאת כמובן במידה ונעשית פניה מטעם המשפחה למחלקה לשירותים חברתיים ומשרד הבריאות לצורך קבלת עזרה בתשלום למסגרת המוסדית, מה שנקרא "קוד".
חשוב לציין כי סעיף 9 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע כי במקרים מסוימים רשאי בית משפט לענייני משפחה (בית המשפט המוסמך לדון בתביעות אלה), כאשר מצא כי הדבר צודק בנסיבות העניין, לפטור אדם מתשלום מזונותיו (כמו לילדיו הקטינים כך גם להוריו הקשישים) וזאת בגין התנהגות "מחפירה" שהזכאי במזונות התנהג אליו. הדבר נעשה בעיקר בתביעות ייחודיות המבקשות לבטל מזונות ל"בן מרדן". אך חשוב לדעת כי הזכות לקבלת מזונות אינה זכות אבסולוטית וכאן אמרת חז"ל המפורסמת "נאה דורש נאה מקיים" רלוונטית מתמיד.
עורכת דין תמר טסלר
◄צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי
עם הגשת בקשה לפשיטת רגל נאסר על החייב לפרוע את חובותיו לכל אדם שהוא שלא במסגרת הליך פשיטת הרגל ובפיקוח כל הגורמים המקצועיים האמונים של העניין (הכונס הרשמי, המנהל המיוחד וביהמ"ש).
במידה ולאחר הגשת הבקשה לפשיטת רגל ומתן צו כינוס בוחר החייב לפרוע את חובותיו באופן עצמאי ומבלי שקיבל לכך אישור מאת בית המשפט, הרי שהחייב מסתכן בביטול הליך פשיטת הרגל.
החייב צריך לפעול בזהירות יתרה ולהימנע מפעולות אשר עלולות לסבך אותו ולסכן את הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי. על כן גם תשלום המזונות צריך להיות מאושר ע"י ביהמ"ש, היות והאדם שלו מגיעים המזונות עפ"י פסק דין נחשב לנושה של החייב, כיתר נושיו.
החייב עלול לשאול, מדוע עליו לקבל אישור מבית משפט נוסף אם בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני כבר דן בסוגיית המזונות וקבע כמה על החייב לשלם. אכן, בית משפט הדן בהליך פשיטת הרגל של החייב אינו ערכאת ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה או בית דין רבני בנושא מזונות אך עליו חלה החובה לאזן בין כלל נושיו של החייב וכן לאזן בין האינטרסים של החייב לבין אלה של נושיו.
בתקופת הליך פשיטת הרגל "ידו" של ביהמ"ש הדן בהליך על העליונה והוא יכול להחליט להפחית את גובה המזונות, להגדיל או להשאירם כפי שקבע ביהמ"ש לענייני משפחה או ביה"ד רבני. עם סיום הליך פשיטת הרגל יחזרו המזונות לגובה שנקבע בפסק דין קודם לכן בערכאה שדנה בתביעת מזונות.
במאי 2018 בית המשפט העליון פסק ברע"א 3239/18 וקבע כי מעתה גם החייב יוכל להגיש בקשה לקציבת מזונות, וזאת למרות האמור בסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל שעד פסק הדין הנ"ל הטיל את משימת הגשת הבקשה לקציבת מזונות על כתפי האדם שמגיעים לו המזונות עפ"י פסק דין (גרושתו של החייב).
בהזדמנות זו חשוב להבהיר כי חייבת בהליך פשיטת רגל, אשר זכאית לקבל מזונות עבור ילדיה המתגוררים עימה שלא פועלת לקבלת המזונות, מסיבותיה שלה, נחשבת ע"י ביהמ"ש, הדן בהליך פשיטת הרגל, כמי שאינה ממצה את כושר השתכרותה ואמנם אין הדבר יגרום לביטול הליך פשיטת הרגל אך עלול לעלות באופן משמעותי את התשלום החודשי שנקבע ע"י בית המשפט כי על אותה החייבת לשלם לקופת הכינוס כדי לזכות בהפטר המיוחל.
כאן המקום לציין כי בספטמבר 2019 יכנס לתוקפו חוק חדש 'חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018' המשנה את כללי המשחק ובין היתר קובע כללים חדשים בסוגיית קציבת המזונות.
סעיף 179 לחוק קובע כי עם מתן צו לפתיחת הליכים הכונס הרשמי יקצוב את המזונות באופן זמני ובהיעדר הצדקה להפחית מהסכום שנקבע בפסק הדין (של ביהמ"ש לענייני משפחה או ביה"ד רבני) יותיר את סכום המזונות כפי שהיה טרם לתחילת הליכי פשיטת הרגל. לאחר שיתמנה מנהל מיוחד לתיק, הרי שהוא יפנה לביהמ"ש בבקשה לקצוב את גובה המזונות. כאן, בניגוד למצב המשפטי היום, ביהמ"ש יוכל לקצוב מזונות תוך פגיעה בדמי המחייה הבסיסיים של החייב, המוגנים כיום בחוק הגנת השכר וחוקים אחרים.
על כן ולמרות שעפ"י החוק החדש מעורבותם של החייב או גרושתו, הזכאית למזונות, אינם נדרשים עוד לקציבת המזונות, ייטיב החייב אם ישים דגש מיוחד על נושא המזונות ויעשה כמיטב יכולתו כדי שגובה המזונות הקצובים יוותר כפי שקבע ביהמ"ש לענייני משפחה או ביה"ד רבני, על מנת לא ליצור פער בין מה שאמור לשלם החייב עפ"י פסק דין ומה שהוא משלם בהליך פשיטת רגל או לחלופין יפנה בבקשה לביהמ"ש הדן בפשיטת רגל לאפשר לו לנהל הליך מקביל בערכאה שנתנה את פסק הדין במזונות ויבקש להפחיתם, לסכום שקבע ביהמ"ש הדן בהליך פשיטת רגל, אם נסיבות החייב מאפשרות זאת.
עורכת דין תמר טסלר
◄צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי
]]>